פשיטת רגל
בש"א 19820/09, עו"ד איתן ארז, המנהל המיוחד נ' רייפמן אלי
כבוד השופטת ורדה אלשיך - סגנית נשיא
04.11.2009
העובדות:
1. עיקר המחלוקת הרלוונטית לבקשה הינה, האם המשכו והארכתו של "מאסר אזרחי" שהוטל על החייב מועיל לאכיפת החלטה שיפוטית מיום 1.7.09. ההחלטה הורתה לו להעביר את מניותיו בחברת אמבלייז לרשות המנהל המיוחד שמונה לו, ו טרם בוצעה עד היום.
2. ביום 25.3.09, ניתן צו כינוס לנכסי החייב, איש עסקים ומבעלי חברת אמבלייז, שמניותיה נסחרות בבורסה של לונדון. צו הכינוס ניתן לאחר שהוברר, כי למבקש חובות כבדים לנושים, אותם הוא נמנע מלשלם מזה תקופה ארוכה, וכי לאחר ש"משך בקש" את הנושים בהבטחות חוזרות ונשנות במשך חודשים ארוכים. ב-1.7.09, לאחר שמגעים קודמים בין החייב למנהל המיוחד שמונה לו, לא נשאו פרי, התבקש וניתן צו שיפוטי המורה לחייב להעביר את מניותיו לאלתר למנהל המיוחד. בעקבות זאת, הוגשה אף הבקשה למאסר.
החלטה:
1. אכן, אין ספק כי צודקים באי-כוחו של החייב בטענתם העקרונית, כי אין מאסר אזרחי מיועד "להעניש" או "לתגמל" חייב על התנהגותו הקודמת, אף אם היתה פסולה ונפסדת מאין-כמותה. כל-כולו צופה פני עתיד, כאשר "מפתחות הכלא בידי החייב". יוצא, כי במידה ומתברר כי החייב אכן שינה את טעמו ומוכן לבצע את הצו השיפוטי לאלתר, אין בתשתית עובדתית מן העבר, חמורה ככל שתהא, בכדי למנוע את שחרורו מן המאסר. כמו כן, איש מהצדדים אינו חולק, על העובדה כי החלטות קודמות בעניין המאסר אינן סופיות, ואפשר - ואף חובה - לדון בהן מחדש באורח תקופתי, בכדי לבדוק כיצד לקדם את ביצוע הצו השיפוטי, והאם המאסר הינו אכן הדרך היעילה אף מכאן להבא.
2. נקודת המוצא היא, כי אף אם המבנים המשפטיים בהם מוחזקות המניות הינם מבנים מורכבים, אין לקבל את טענת החייב - אשר נמצאה בלתי-ראוייה לאמון - כי המבנים הם "כה מסובכים" עד כי אין הוא יודע כיצד לשלוט ו"לפצח" אותם. נהפוך הוא; קביעה חלוטה היא, כי החייב יודע היטב כיצד להגיע אל המניות, ואף הוכיח זאת בעבר, בנסיונו לבצע עיסקאות מהירות באותן מניות עצמן, ערב צו הכינוס.
3. לא הונח ולו בדל של טיעון או ראיה אשר עשויים להוות משקל נגד להודאותיו ולמהלכיו של החייב, אשר נהג כאילו המניות בידו והוא מסוגל ורשאי לערוך בהן עסקאות. קל וחומר, שהחייב אינו יכול לערער את כוחן של הודאותיו הוא ברמיזה עמומה של "אולי כן ואולי לא".
4. אין להתעלם מכך כי מאסר אזרחי נועד, במפורש, בכדי להפעיל לחץ מסיבי על נתבע סרבן, ו"להבהיר" לו - ולו בדרך חמורה וקיצונית את חומרת מעשיו, ואת המושכלה כי מערכת המשפט אינה יכולה להניח כי יהפכו את קביעותיה פלסתר, או שפסקי-דין וצווים יהיו יפים אך ורק כנגד אנשים 'פשוטים' וחסרי תחכום או אמצעים.
5. כיוון שאין למעשה כל התקדמות או שינוי נסיבות, ובעיקר בכל הנוגע לתהליך העברת המניות, יישאר החייב במאסר, בשלב זה, פרק זמן בן ארבע עשר יום נוספים, כדי להראות ולשכנע כי ברצונו לקדם את ההליכים הנדרשים להעברת המניות.
בש"א 19820/09, עו"ד איתן ארז, המנהל המיוחד נ' רייפמן אלי
כבוד השופטת ורדה אלשיך - סגנית נשיא
04.11.2009
העובדות:
1. עיקר המחלוקת הרלוונטית לבקשה הינה, האם המשכו והארכתו של "מאסר אזרחי" שהוטל על החייב מועיל לאכיפת החלטה שיפוטית מיום 1.7.09. ההחלטה הורתה לו להעביר את מניותיו בחברת אמבלייז לרשות המנהל המיוחד שמונה לו, ו טרם בוצעה עד היום.
2. ביום 25.3.09, ניתן צו כינוס לנכסי החייב, איש עסקים ומבעלי חברת אמבלייז, שמניותיה נסחרות בבורסה של לונדון. צו הכינוס ניתן לאחר שהוברר, כי למבקש חובות כבדים לנושים, אותם הוא נמנע מלשלם מזה תקופה ארוכה, וכי לאחר ש"משך בקש" את הנושים בהבטחות חוזרות ונשנות במשך חודשים ארוכים. ב-1.7.09, לאחר שמגעים קודמים בין החייב למנהל המיוחד שמונה לו, לא נשאו פרי, התבקש וניתן צו שיפוטי המורה לחייב להעביר את מניותיו לאלתר למנהל המיוחד. בעקבות זאת, הוגשה אף הבקשה למאסר.
החלטה:
1. אכן, אין ספק כי צודקים באי-כוחו של החייב בטענתם העקרונית, כי אין מאסר אזרחי מיועד "להעניש" או "לתגמל" חייב על התנהגותו הקודמת, אף אם היתה פסולה ונפסדת מאין-כמותה. כל-כולו צופה פני עתיד, כאשר "מפתחות הכלא בידי החייב". יוצא, כי במידה ומתברר כי החייב אכן שינה את טעמו ומוכן לבצע את הצו השיפוטי לאלתר, אין בתשתית עובדתית מן העבר, חמורה ככל שתהא, בכדי למנוע את שחרורו מן המאסר. כמו כן, איש מהצדדים אינו חולק, על העובדה כי החלטות קודמות בעניין המאסר אינן סופיות, ואפשר - ואף חובה - לדון בהן מחדש באורח תקופתי, בכדי לבדוק כיצד לקדם את ביצוע הצו השיפוטי, והאם המאסר הינו אכן הדרך היעילה אף מכאן להבא.
2. נקודת המוצא היא, כי אף אם המבנים המשפטיים בהם מוחזקות המניות הינם מבנים מורכבים, אין לקבל את טענת החייב - אשר נמצאה בלתי-ראוייה לאמון - כי המבנים הם "כה מסובכים" עד כי אין הוא יודע כיצד לשלוט ו"לפצח" אותם. נהפוך הוא; קביעה חלוטה היא, כי החייב יודע היטב כיצד להגיע אל המניות, ואף הוכיח זאת בעבר, בנסיונו לבצע עיסקאות מהירות באותן מניות עצמן, ערב צו הכינוס.
3. לא הונח ולו בדל של טיעון או ראיה אשר עשויים להוות משקל נגד להודאותיו ולמהלכיו של החייב, אשר נהג כאילו המניות בידו והוא מסוגל ורשאי לערוך בהן עסקאות. קל וחומר, שהחייב אינו יכול לערער את כוחן של הודאותיו הוא ברמיזה עמומה של "אולי כן ואולי לא".
4. אין להתעלם מכך כי מאסר אזרחי נועד, במפורש, בכדי להפעיל לחץ מסיבי על נתבע סרבן, ו"להבהיר" לו - ולו בדרך חמורה וקיצונית את חומרת מעשיו, ואת המושכלה כי מערכת המשפט אינה יכולה להניח כי יהפכו את קביעותיה פלסתר, או שפסקי-דין וצווים יהיו יפים אך ורק כנגד אנשים 'פשוטים' וחסרי תחכום או אמצעים.
5. כיוון שאין למעשה כל התקדמות או שינוי נסיבות, ובעיקר בכל הנוגע לתהליך העברת המניות, יישאר החייב במאסר, בשלב זה, פרק זמן בן ארבע עשר יום נוספים, כדי להראות ולשכנע כי ברצונו לקדם את ההליכים הנדרשים להעברת המניות.
מיכל מורנו הנה מנהלת פרוייקטים בחברת מורנו'ס שיווק באינטרנט
ועורכת ראשית באתר מאמרים - הספרייה הגדולה בישראל להפצת מאמרים לשימוש חופשי ברשת האינטרנט
ועורכת ראשית באתר מאמרים - הספרייה הגדולה בישראל להפצת מאמרים לשימוש חופשי ברשת האינטרנט
